את מטיפיק (לשעבר עשר אצבעות) הכרתי בשנה שעברה בתקופת הסגרים, כשחיפשתי לילדים שלי תוכן לימודי שיגשר על הפערים שנוצרו בבית הספר ויקנה לי שקט כמובן. קיבלתי המלצות על משחק שנקרא הפיקסלונים. התכנים מעולים, חווית הלמידה משחקית ומצוינת, הילדים לאט לאט התמכרו, ולאם המתמחה בג׳ינגול מקצועי שלום.
אז, מטיפיק. החזון שלהם הוא להחזיר את הכיף למתמטיקה ולא, הם לא חושבים שזה אוקסימורון. הם פיתחו משחקים לימודיים בחשבון ומדעים, ולמרות שהמייסדים מציגים את עצמם בראיונות כסטרטאפ בצמיחה, הם מעסיקים כ- 130 עובדים, פיתחו יותר מ-1,000 משחקים ונותנים שירות למיליוני משתמשים בכ- 40 מדינות ברחבי העולם. המשתמשים אגב, הם ילדים קטנים וחמודים מגיל גן ועד כיתה ו׳. הסיפור של מטיפיק מתחיל עם הפרופסור למתמטיקה, רז קופרמן, שכהורה צעיר פגש בחווית לימוד שזעזעה אותו עד אמות הסיפים (הדרמטיות לא במקור). זה הסיפור שלו, ושלהם.
1 מתוך 5 ילדי כיתה א׳ פוחדים להיכשל בלימודים ובחשבון בפרט. משבר או הזדמנות?
פרופ׳ רז קופרמן הוא מומחה לחינוך מתמטי, לשעבר ראש מכון איינשטיין למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ולא פחות חשוב הורה לא מרוצה שביקש חווית למידה אחרת עבור הילדים שלו. קופרמן הוא פרופסור למתמטיקה משנת 1998, עם שדה מחקר שמתמקד באנליזה, גיאומטריה ויישומיהם במדעי החומר. הוא סיפר בראיון לאוניברסיטה העברית שלקח זמן עד שהתאהב בתחום אותו הוא מלמד. ׳התחלתי ללמוד פיזיקה כי חשבתי שאני טוב בזה. עבר זמן עד שהרגשתי משיכה לפתרון בעיות במנותק מצורך או מתועלת מיידית. ככל שהתקדמתי, כך התעצמה התלהבותי ממחקר במתמטיקה׳.
כשילדיו של קופפרמן החלו ללמוד בבית ספר הוא נחשף ברמה האישית לפערים בשדה הקרב, אמממ סליחה, כיתות הלימוד בבית הספר, וזה עורר את הרצון לשנות מהקצה לקצה את חווית הלמידה ולהפוך אותה לחוויה משמעותית ומהנה. בראיון לדה מרקר סיפר שדרך החשיפה ללימודי החשבון של ילדיו הוא חווה מחדש את המתמטיקה, והיה לו קשה לראות מה מעוללים לתלמידים ומה מעוללים למתמטיקה עצמה.
העובדה שמורים שמלמדים בבית הספר חשבון הרבה פעמים מלמדים גם אמנות, או שהם מחנכי הכיתה ולא מורים שהתמקצעו ספציפית בלימוד מתמטיקה, מייצרת רמה לא מספיק טובה ולא אחידה, מטבע הדברים. את הכאב הזה קופרמן תרגם לפתרון, וב- 2007 חנך תכנית לפיתוח מקצועי במתמטיקה למורים בבתי ספר יסודיים שתוך עשר שנים, יותר מאלף מורים השתתפו בתוכנית הזו.
ב- 2012 הוא לקח את זה צעד אחד קדימה והיה שותף להקמת מטיפיק, יחד עם פרופ' שמעון שוקן, מייסד הפקולטה למדעי המחשב במרכז הבינתחומי (אוניברסיטת רייכמן היום), שמוליק לונדון, מומחה למדעי המחשב וגיא ורדי, הגיימר בחבורה שגם מכהן כמנכ״ל החברה. מאז 2012 קופרמן מכהן כמדען הראשי בחברה. עד היום מטיפיק גייסה 57 מיליון דולר בשני סבבי גיוס, הראשון של 12 מיליון והשני 45 מיליון, בו השקיע סכום משמעותי מאוד פעם נוספת היזם האוסטרלי ליאון קמנב.
איך משתמשים בטכנולוגיה כדי לקדם תהליכים משמעותיים?
זוכרים מה הדבר הראשון שקורה כשנכנסים למשחק של סופר מריו? נכון, אתם מתים. אתם הולכים, הולכים, הולכים עד שאתם נתקלים בפטריה ומתים. וזה למה? כדי שבתינו בעצמכם שאתם יכולים לקפוץ, ובפעם הבאה שתיכנסו כבר תיישמו את זה.
ככה מקדמים תהליכים, מאמינים במטיפיק, דרך משחקים. השחקנים נכשלים שוב ושוב עד שהם מבינים את העניין וממשיכים הלאה. הטרמינולוגיה במשחקים מעודדת יצירתיות והחזון של מטיפיק יושב על המקום הזה, של הרצון להחזיר את הרגע והכיף שבגילוי, בהבנה של הבעיה עם פתרון יצירתי יותר או פחות שמצאנו לה.
זכירות וחיבור באוקיינוס אדום.
תחום ה- e-learning גועש וסוער בשנים האחרונות וכמו כמעט בכל שוק, בידול מהותי הוא משימה לא פשוטה. מטיפיק, כך נראה, שמים את הדגש על חווית המשתמש ואופי המשחק כפי שיחווה אותו. המשחקים של מטיפיק כוללים מיני משחקונים, להם הם קוראים אפיזודות, שמשלבים כמה שיותר מטאפורות ודימויים מעולמות התוכן של המשתמשים. כדי שהלמידה תהיה כמה שיותר מעשית וזכירה הם דוגלים בהפשטה, כמו בעולם המתמטיקה. הדימויים במשחקונים יהיו כאלו שאפשר להזדהות איתם או כאלו שמוכרים למשתמשים מהחיים האמיתיים, וכך יוכלו לשלוף אותם בקלות מהזיכרון ולהשתמש בהם גם בחיים, שלא מול המחשב ולהיעזר בידע שצברו.
מטרת העל של חווית המשתמש היא שיהיה כיף. לכולם. לא הגעתם לתשובה הנכונה באחד המשחקים? התגובה של המערכת תהיה מידתית ותיעזר בהומור כדי להקליל את הסיטואציה ולדרבן אתכם בעדינות לנסות שוב עד שתצליחו. מעגל הלמידה מתבסס על כך שיש יותר מדרך אחת נכונה לפתור דברים, ובניגוד לבית ספר שם אין ניקוד על הדרך אלא רק על התוצאה, הדגש כאן הוא על היכולת של המשתמשים להגיע לפתרון בכוחות עצמם.
