נעמי שמר תסלחי לי, כן? אבל למצוא אנשים טובים באמצע הדרך, זה לא כזה פשוט. בטח לא אנשים טובים מאוד.

ככל שהעסק צומח (טפו טפו טפו, חמסה שום בצל) יוצא לי לעבוד עם מגוון רחב מאוד של אנשי מקצוע וספקים. חלקם בעלי עסק שמספקים לי שירותים, חלקם חבר׳ה צעירים יותר, עם מיומנויות וכלים שמשלימים את הצורך שלי לוודא שלא אהפוך בטעות לדינוזאור לא רלוונטי. משבר גיל ה- 40 שלום. אני מגלה שהאתגר הכי משמעותי שאני מתמודדת איתו בשנה האחרונה, הוא ביסוס צוות קבוע שמורכב גם מאנשים מקצועיים שכיף ונעים לעבוד איתם, וגם מאנשים מחויבים שגדלים עם העסק ומאפשרים לי להנות מ׳שכר הלימוד׳ כשהם מיישמים את הידע והניסיון שצברו אצלי בבית, ולא בצעד הבא שלהם. 

תגידו דור ה-Y, תגידו דור ה- Z, תגידו שהם בפומו ורק מחכים לכיבוש הבא אבל האמת? אני לא קונה. אני רואה את זה יותר כעניין של בשלות מצד אחד וחיבור אמיתי והנאה מהעשייה מצד שני. בסוף, לאורך זמן, אי אפשר באמת לזייף אותנטיות. 

ניהול עובדים בעסק צומח, כמה שזה מאתגר. 

בשלב הצמיחה של העסק, כל עובד שמצטרף הוא קריטי. אנשים עושים עסקים עם אנשים, והם הפנים של העסק, גם אם הם מאחורי הקלעים והאתגר הוא לגייס אנשים יוצאי דופן שיעזרו להצמיח את העסק ולהביא מעצמם, גם כשהמשאבים מותאמים לעסק/סטארט אפ בשלב הצמיחה. בחיפוש אחרי תערובת המדויקת של כישרון, מקצועיות, אישיות ומחויבות, זיקקתי 3 דברים שחשובים לי באנשים שאני משלבת בעסק ובלעדיהם לא יוכל להיות מטצ׳: 

1. אינטואיציה: אחי תמיד אומר, יש ספק אין ספק ו-וואלה, צודק הילד. כבר מזמן למדתי להקשיב לתחושות הבטן שלי, גם כשמה שעל הנייר נראה בול בפוני. אם אני לא מזהה שם תשוקה אמיתית, כנות וחיבור שעושה לי חשק לצאת לדרך משותפת, אני בדרך כלל אעדיף לוותר. לאחרונה חטאתי בזה אגב, התקשרתי עם אשת מקצוע שמאוד התרשמתי ממנה ומהעבודות שלה אבל משהו שם לא ישב לי עד הסוף. משהו באופן שהיא דיברה על העסק שלה היה נשמע לי לא בשל. בסוף החלטתי לעשות איתה פיילוט בכל זאת, בעיקר בגלל אילוצי לו״ז, וזה הסתבר כפלופ רציני, ששילמתי עליו בהרבה מאוד זמן, כסף ולחץ מיותר.  
   
   

2. גמישות מחשבתית: בשיווק שהוא מבוסס ומונחה חווית לקוח, לגמישות מחשבתית יש הרבה מאוד ערך. לא פעם חוויתי התנגדות של צוותים כשניסיתי לפרק מנטליות של ׳אנחנו עושים את זה כבר שנים וזה עובד, למה צריך לשנות את זה?׳. שינויים זה אף פעם לא קל, כולנו נוטים להתכנס בתוך רוטינות מסוימות שמתאימות לנו ומשרתות אותנו, גם אם זה לא הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים להפיק מעצמנו. זה עובד? למה לגעת. מה שנקרא, נוחות היא לא מילה גסה.
   
   בעיניי הגמישות המחשבתית נמדדת בדיוק שם, ביכולת לשחרר משהו כשהוא לא עובד מספיק טוב ולמצוא דרכים חדשות להתקדמות. כשמשהו לא עובד בכלל זה קל, כי זה ברור שצריך לתקן. אנשים שיש להם מספיק ביטחון בעצמם ואומץ להיכנס לתהליך שיגרום להם להיות פגיעים ובמקום הרבה פחות בטוח, לחזור לשולחן השרטוטים כשזה לא הכרחי אלא רק כי אפשר לעשות את זה טוב יותר אז בואו נמצא את הדרך – כאלה אני רוצה, לכל הפחות כהשקפת עולם. 
   
   
3. חמישים גוונים: אני תמיד אעדיף אנשים שעשו, שחוו, התנסו, טעו ונשארו בשביל לספר. אנשים שיכניסו עוד ידע לעסק, עוד מימדים, עוד ניסיון שיעשיר את השירותים ויביא ערך בהיבט של הניהול, בהיבט של התוצרים ללקוחות. אלו אנשים שגם ידעו לתת קונטרה ולהביא את נקודת המבט הייחודית שלהם לשולחן ולהעלות את רמת השיחה. אנשים שמבינים את הערך ברתימת הכישורים שלהם להצלחה של העסק, ותופסים את זה כאפשרות להתמנף ולמקסם את הערך שלהם ולהפיק מזה את המקסימום. 
   
   

מי מנהל את מי? 

חלק מהמיינדסט שלנו כבעלי עסק וכיזמים מתבסס על זה שאנחנו אלה שמניעים את עצמנו. לפחות בשנים הראשונות אנחנו מתפקדים כמחלקת הכספים, ה- HR, הרווחה, השיווק והמכירות של העסק. אנחנו מייצרים לעצמנו את המטרות ואת המוטיבציות ולכן אנחנו גם אלה שיכולים לוותר לעצמנו בתקופות שהדברים באים פחות בקלות, או לחילופין כשיש עומס מאוד גדול של עבודה ופרויקטים ואנחנו מוצאים את עצמנו נשאבים לפרטים הכי קטנים של העסק כדי שהכל ימשיך לתקתק, לא פעם על חשבון הניהול מלמעלה והחזון של העסק. 

כדי לתחזק את יכולת ההנעה שלנו ואת המיינדסט היזמי ששועט קדימה, חשוב שנייצר סביבנו תשתית חזקה של אנשים שדוחפים אותנו, עוזרים לנו לצמוח ומכניסים למשוואה קולות אחרים, כאלו שלא מאפשרים לנו להישאר באזור הנוחות שלנו. זה הופך את בחירת האנשים שנעבוד איתם בשלב הצמיחה לקריטית מאוד.